מעצר עד תום ההליכים

מעצר עד לתום ההליכים כשמו כן הוא – מעצר עד לסיום המשפט!

מעצר זה הינו לאחר הגשת כתב אישום, כאשר ביחד עם הגשת כתב האישום מוגשת בקשת מעצר עד לתום ההליכים.

השופט שדן בבקשת המעצר אינו השופט שידון בתיק העיקרי וזאת מאחר ובגדר תיק המעצר יכול השופט להיחשף לראיות לכאוריות וכן לעבר פלילי שהשופט שדן בתיק העיקרי מנוע מלהיחשף אליהן.

לשלב זה נפקות חשובה ביותר המשפיעה באופן משמעותי על גורלו של התיק. פעמים רבות שדווקא החלטת שחרור בתיק המעצר מכילה קביעות משפטיות חשובות לגבי עוצמת הראיות שעומדת כנגד הנאשם ולמרות שהחלטות המעצר אינן מונחות בפני השופט שדן בתיק העיקרי הרי שקביעות מתיק המעצר משפיעים על רשויות התביעה.

התנאים למעצר עד לתום ההליכים מפורטים בסעיף 21 לחוק המעצרים:

21.(א) הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם נתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה:

(א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

(ב) קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;

(ג) הואשם הנאשם באחד מאלה:

(1) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(2) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(3) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;

(5) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991,

חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת.

(2) בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.

(ב) בית המשפט לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

(1) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

(2) לנאשם יש סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג בידי סניגור.

על מנת לעצור נאשם עד לתום ההליכים צריך שיתקיימו התנאים המצטברים הבאים:

קיימות ראיות לכאורה לכך שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

קיים חשש סביר לשיבוש הליכים, או להימלטות מן הדין או למסוכנות כלפי אדם/ציבור.

לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר.

תפקיד שופט המעצרים הינו לקבוע האם מתקיימים כל התנאים המצטברים לשם מעצר עד לתום ההליכים.

תפקידו של הסנגור הוא לקעקע כמה שיותר את קיומם של התנאים מתוך מטרה להוביל לכך שלכל הפחות אחד מהם לא מתקיים ברמה הנדרשת.

כבר בשלב זה ניתן לטעון טענות ישירות כנגד הראיות וכנגד המיוחס לנאשם בכתב האישום ולמעשה ניתן לבצע "מבחן" ולראות כיצד מתמודדת התביעה עם טענות אלו וכיצד מגיב להן בית המשפט.

פעמים רבות מאוד שבית המשפט שולח עצורים לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינם על מנת ששירות המבחן שהינו גוף מקצועי יבחן לעומק את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר ואת המסוכנות הנשקפת מהם.

גם בשלב זה תפקידו של עורך הדין הינו חשוב מאחר וסנגור בעל היכרות וניסיון יידע כיצד להכין באופן מיטבי את הנאשם לתסקיר.

קיימת פסיקה רבה מאוד בעניין מעצר עד לתום ההליכים ועורך דין המתמחה בתחום יידע כיצד לעשות את השימוש המיטבי לטובת הלקוח בפסיקות אלו.

עורך דין פלילי איתי רוזין צבר ניסיון רב בייצוג נאשמים בשלב המעצר עד לתום ההליכים ובמקרים רבים ואף חמורים ביותר הביא לשחרורם.